אֲגַף הַבְּנִיָּה בִּקֵּשׁ לְקָרֵב אֶת הַיָּם וְהָרַס אֶת הַשְּׁכוּנוֹת הַמַּעֲרָבִיּוֹת הַיָּם נָקַם כְּשֶׁהֶעֱמַדְנוּ סֶכֶר. בֵּין הַקִּירוֹת אָמַדְנוּ אֶת הַסְּדָקִים לְפִי עֹמֶק הַתְּהוֹם. חָשַׁשְׁתָּ שֶׁאֲהוּבָתְךָ תְּאַחֵר לְמַעְבֹּרֶת  גֶּבֶר אַחֵר כְּאֶפְשָׁרוּת הָיָה מֵעֵבֶר לְכוֹחֲךָ וַאֲנִי שׁוּב הִגַּעְתִּי לְעִיר זָרָה כְּדֵי לִפְגֹּשׁ בֶּעָבָר הַפַּעַם עָמַד בַּחַלּוֹן פְיוֹרְד וְאַתָּה כְּהֶרְגֵּלְךָ תִּקַּנְתָּ לִי אֶת הָעִבְרִית